בקומה השמינית, מתחת למרפסת, יש חתיכת בטון שמחזיקה בקושי. מהכביש היא נראית כמו כתם. מקרוב רואים שהברזל מאחוריה אכל את עצמו, ושהגשם הבא יחליט בשבילה. השאלה שוועד הבית שואל ברגע הזה היא איך בכלל מגיעים לשם, ואיך מתקנים את זה בלי לעטוף את הבניין בפיגומים לחודשיים.
על זה החלטנו לכתוב את המאמר הזה. לא על הסיבות לנזק ולא על סוגי הטיפולים, אלא על הביצוע עצמו: עבודת שיקום בטון וברזל בנקודות של הבניין שרק מי שתלוי על חבל מגיע אליהן. מה שונה כשעובדים בגובה? מה אפשר לעשות מהחבל ומה לא? ומה הדיירים ירגישו למטה בזמן שהצוות למעלה?
איפה בבניין הנזק מתחבא, ולמה דווקא שם?
יש היגיון למקומות שבהם בטון מתפורר. הם כמעט תמיד אלה שהמים מגיעים אליהם ראשונים ושאף אחד לא מגיע אליהם אחר כך:
• תחתית המרפסות מקומה שלוש ומעלה. המרפסת אוספת גשם מלמעלה, ותקרת הבטון שלה היא האלמנט הדק ביותר בבניין. מהמרפסת של השכן מלמטה רואים רק את הקצה.
• קורות וגגונים מעל הכניסה. בדיוק המקום שבו חתיכה שנופלת פוגעת במישהו. ובדיוק המקום שאף סולם לא מגיע אליו בזווית נוחה.
• החזית האחורית והפירים. הצד שלא פונה לרחוב מקבל פחות תשומת לב ויותר צנרת, ופיר שירות ברוחב מטר בין שני בניינים הוא מקום שפיגום לא נכנס אליו פיזית.
• מעקי בטון ובליטות בקומות העליונות. חשופים לרוח, לשמש ולגשם מכל הכיוונים, ובדרך כלל עם כיסוי בטון דק מעל הברזל.
• האזור שמתחת לקולטים ולמזגנים. נזילה קטנה שמטפטפת שנים על אותה נקודה בקורה.
המשותף לכל הרשימה: הנזק נמצא בין שלוש לשתים-עשרה קומות מהקרקע, בנקודות קטנות ומפוזרות, ולא על חזית אחת רציפה. זה בדיוק הפרופיל של עבודות בגובה סנפלינג.
"מהכביש זה נראה בסדר": המשפט הכי יקר בשיקום
את רוב הצעות המחיר לשיקום בטון בגובה נותנים אחרי שמסתכלים למעלה מהמדרכה, אולי עם זום של טלפון. זה לא עובד, ולא בגלל חוסר ניסיון. בטון שהתנתק מהברזל נראה מבחוץ בדיוק כמו בטון בריא, עד שמקישים עליו. כתם חלודה בגודל אגרוף יכול להיות סימן לברזל שמחליד לאורך שני מטר של קורה. ותקרת מרפסת שנראית שלמה מלמטה מגלה, ממרחק של חצי מטר, רשת של סדקים שעוקבים אחרי כיוון הזיון.
לכן אצלנו הסקר הראשון נעשה מהחבל. גולש יורד לאורך החזית, מקיש, מצלם, מסמן בגיר ומודד. התוצאה היא מפה של נקודות הנזק עם מידות וצילומים, לא פסקה כללית על "נזקי בטון בחזית". ההבדל מורגש בשני מקומות: בהצעת המחיר, שמבוססת על מה שבאמת צריך לתקן, ובתוך העבודה, כשאין הפתעות של "פתחנו וגילינו".
רחפן הוא כלי עזר טוב למבט כללי, ואנחנו משתמשים בו. אבל הוא לא מקיש על הבטון, ובשיקום ההקשה היא כל הסיפור.
מתי שיקום על חבלים לא מתאים? (ומתי הוא הבחירה הנכונה)
נתחיל ממה שלא נגיד לכם: שסנפלינג מתאים לכל שיקום. הוא לא, ומי שאומר אחרת מוכר לכם את מה שיש לו.
שלושה מצבים שבהם נגיד לוועד שצריך פתרון אחר:
• אלמנטים כבדים. החלפת לוחות חיפוי אבן, יציקה של קטע קורה שלם או הרכבת פרופילים מתכת. על חבל אפשר להעלות שקים של חומר שיקום ומקדחה, לא לוח אבן של ארבעים קילו.
• שטח רציף גדול מאוד. כשצריך לסתת ולבנות מחדש חזית שלמה לאורך שבועות, משטח עבודה של פיגום מנצח. הגולש יעיל בנקודות, לא במטרים רבועים.
• אין נקודות עיגון. גג בלי מעקה בטון יציב, בלי עמודים ובלי אפשרות להתקין עיגונים זמניים, הוא גג שאי אפשר לרדת ממנו בבטחה. זה נדיר בבניינים ישנים, אבל קורה.
בכל מצב אחר, ושיקום מבנים ברוב הבניינים בישראל הוא בדיוק המצב האחר, החבל מנצח. שמונה נקודות תיקון מפוזרות על ארבע חזיתות הן עבודה של כמה ימים על חבלים, מול שבועיים של הקמה ופירוק פיגום לפני שבכלל התחילו לסתת. פיר בין בניינים, גגון מעל כניסה או תחתית מרפסת בקומה אחת-עשרה הם מקומות שפיגום לא מגיע אליהם בכלל, בשום מחיר.
יש גם פתרון ביניים, במה תלויה שמורידים מהגג. היא נותנת משטח עבודה לחזית ישרה וארוכה, אבל דורשת גג מתאים לעיגון ומוגבלת לקו ישר אחד. בניינים ישראליים טיפוסיים, עם המרפסות הבולטות והחזית השבורה, מתאימים לה פחות.
ההחלטה בין השלושה צריכה להתקבל אחרי הסקר מקרוב, לא לפניו. לפעמים התשובה היא שילוב: במה לחזית הראשית וחבלים לכל השאר.
שיקום בטון על חבלים: מה שונה בכל שלב
שלבי שיקום הבטון עצמם זהים בכל שיטה: מסירים את הרופף, מטפלים בברזל, בונים מחדש, אוטמים. מה שמשתנה בגובה הוא איך עושים כל אחד מהם כשהעובד תלוי, הכלי קשור, והחומר צריך להגיע לקומה עשר בלי מעלית.
1. סיתות
על הקרקע מסתתים עם פטישון כבד עד שמגיעים לבטון בריא. על חבל עובדים עם כלים קלים יותר ובמנות קטנות, כי כל כלי קשור לרתמה וכל חתיכה שנופלת צריכה לנחות ברשת ולא על מכונית. זה לוקח יותר זמן לנקודה, ופחות זמן לבניין.
2. טיפול בברזל
ניקוי החלודה עד למתכת נקייה נעשה במברשת פלדה חשמלית או ידנית, ואז מורחים מעכב קורוזיה. בגובה זה שלב שקל "לקצר" כי הוא לא נראה מלמטה. הוא גם הסיבה המרכזית לתיקונים שמחזיקים שנתיים. אצלנו הוא מצולם לפני ואחרי בכל נקודה.
3.בניית הבטון מחדש
טיט שיקום צמנטי מגיע בשקים, מעורבב בכמויות קטנות על הגג או במרפסת ומורד לגולש בדלי. על חבל אי אפשר למרוח שכבה עבה בבת אחת, אז עובדים בשכבות דקות עם זמן ייבוש ביניהן. זו הסיבה שלוח הזמנים נקבע לפי החומר ולא לפי הצוות.
4. איטום
הסדקים נאטמים והאזור מקבל ציפוי מגן. בגובה זה השלב שהכי כדאי לשלב עם איטום של הקיר שסביב, כי הגולש כבר שם והגישה היא רוב העלות.
5. גימור
טיח, צבע או חיפוי שמתאימים לקיים. בסנפלינג אין משטח לעמוד עליו ולהשוות, אז מצלמים ומשווים מהקרקע בין שלבים.
6. תיעוד
כל נקודה מצולמת לפני, אחרי הסיתות, אחרי הברזל ואחרי הגימור. ועד הבית מקבל תיק מסודר. בעבודה שמתחתיה אף אחד לא יכול לעמוד ולהסתכל, התיעוד הוא הדרך היחידה של הוועד לדעת מה נעשה.
ועוד דבר שלא כתוב בשום מפרט: העובד על החבל הוא גם המסתת, גם הטייח וגם זה שמחליט בזמן אמת שהנזק גדול ממה שסומן. לכן אנחנו שולחים לשיקום אנשי בטון שלמדו לגלוש, לא גולשים שלמדו קצת בטון.
מה קורה למטה בזמן שהצוות למעלה?
השאלה שוועדי בתים שואלים הכי הרבה היא לא על הבטון. היא "מה זה אומר לדיירים". אז ככה זה נראה מהקרקע:
• האזור מתחת לנקודת העבודה מגודר בכל יום עבודה, ברדיוס של כמה מטרים, עם רשת או שילוט. מכוניות שחונות מתחת מתבקשות לזוז לאותו יום בלבד, לא לכל תקופת העבודה.
• הכניסה לבניין נשארת פתוחה. כשעובדים מעל הכניסה עצמה, מותקן גגון הגנה זמני או שהעבודה שם מתוזמנת לשעות עם מעט תנועה.
• העיגון על הגג נעשה למעקה בטון, לעמודים או לעיגונים זמניים. אין קידוח קבוע בגג ואין פגיעה באיטום הגג, ואם צריך בכל זאת נקודת עיגון קבועה, היא מתואמת מראש עם הוועד.
• רוח וגשם עוצרים את העבודה. ביום רוח חזקה הצוות לא יורד, ובגשם חומרי השיקום לא מיושמים. זה אומר שלוח הזמנים בחורף גמיש, ואנחנו אומרים את זה מראש ולא מגלים את זה באמצע.
• רעש. הסיתות רועש, אבל קצר ונקודתי. הוא מתבצע בשעות העבודה המקובלות, ודיירים בדירות הסמוכות לנקודה מקבלים הודעה יום קודם.
• מה שנופל, נופל לרשת. כלים קשורים לרתמה, פסולת הסיתות נאספת לשקים שיורדים בחבל. בסוף יום העבודה החבלים עולים והחזית נקייה, בלי מבנה מתכת שמוביל לחלונות.
מי שגר בבניין בזמן שיקום בסנפלינג מרגיש אותו בעיקר בשני דברים: קצת רעש סיתות, ותחושה מוזרה כשמישהו עובר ליד החלון בקומה תשע. כל השאר שקט ממש וקורה מבלי שמרגישים.
שאלות שעולות רק כשהעבודה בגובה
- איך מעלים את החומרים לקומה עשר? בדליים ובשקים קטנים, בחבל נפרד מחבל העבודה, או מהגג למטה. טיט שיקום מעורבב במנות קטנות סמוך לנקודה, כי הוא מתחיל להתקשות תוך זמן קצר ואי אפשר להכין כמות ליום שלם.
- האם העיגון על הגג פוגע באיטום? לא. העיגון נעשה לאלמנטים קיימים, מעקה בטון או עמודים, או לעיגונים זמניים שמוסרים בסוף. על גג עם איטום טרי מניחים הגנה מתחת לחבלים כדי למנוע שפשוף.
- מה קורה אם במהלך הסיתות מתגלה שהנזק גדול יותר? זה קורה, ובגובה זה קורה יותר כי לא ניתן לראות מקרוב לפני. הגולש עוצר, מצלם, ומעדכן. ממשיכים רק אחרי אישור של הוועד על ההיקף החדש. לא ממשיכים "כי כבר היינו שם".
- האם אפשר לתקן בקומה אחת בלי לעבור ליד כל החלונות? הגולש יורד מהגג לאורך קו אחד, אז הוא עובר ליד החלונות שמעל הנקודה בלבד. הדיירים באותו קו מקבלים הודעה מראש.
- מה עם ימי רוח? יש סף רוח שמעליו לא יורדים, בלי יוצא מן הכלל. בחורף זה מוסיף ימים ללוח הזמנים, ואנחנו מתמחרים לפי זה מראש.
- האם צריך מהנדס גם לתיקון נקודתי? לתחתית מרפסת או גגון עם ברזל חשוף, הסקר שלנו מספיק. לעמוד, לקורה נושאת או לסדק שעוקב אחרי הזיון, נדרשת חוות דעת של מהנדס קונסטרוקציה לפני שמתחילים. אנחנו עובדים עם מהנדסים ולא מדלגים על זה כדי לחסוך.
ומה עושים עכשיו?
אם אתם קוראים את זה כי משהו בבניין שלכם נראה לא טוב, הצעד הראשון הוא לא לקבל הצעת מחיר. הוא לקבל תשובה לשאלה מה בדיוק קורה שם למעלה. באוויר הרים אנחנו מתחילים כל פרויקט שיקום מסקר מקרוב, על חבלים, עם תיעוד מצולם שמקבל ועד הבית. רק אחרי זה מדברים על מחיר, על לוח זמנים ועל השאלה אם בכלל צריך פיגום.
צוות אוויר הרים מבצע עבודות שיקום בטון בסנפלינג בכל הארץ, במבני מגורים, במבני ציבור ובמפעלים. אם אתם רוצים קודם להבין את התמונה הרחבה, מה גורם לנזק, אילו סוגי טיפול קיימים ומה משפיע על המחיר, זה בעמוד שיקום מבנים. אם הבניין שלכם כבר במצב שצריך מישהו על חבל, מוזמנים לפנות אלינו לתיאום סקר, או לעיין במחירון עבודות בגובה.
